איך אני יוצרת לי השראה באופן קבוע?
2 כלים שתוכלו להשתמש בהם כבר מהיום
+ פרדוקס שישאיר אתכם עם מחשבות נוגות על החיים ועלינו
(תמיד אפשר להתקדם לפוסט הבא ולקוות שהוא יהיה אופטימי ועליז יותר)
בתור כותבת שכל מה שמצפים ממנה פחות או יותר זה להמציא את עצמה כל פעם מחדש, ובגדול, עדיף בענק,
אני חייבת להתחדש עם רעיונות מצ’געים שעדיין לא קרו מעולם.
כדי להמציא לכל לקוח את היקום מחדש, בהבטחה
הייתי חייבת לגלות את הדרך שתשמור אותי רעננה כמו אבטיח קר, ולקבל כל הזמן רעיונות חדשים, גם ביומיום הכי שגרתי ואפור.
זה מה שמסביר את ההתרגשות האיומה שלי כשמצאתי את הספר ‘דרך האמן’ של ג’וליה קמרון.
ספר שמבטיח לשקם, לרנען, לחבוט ולצבוט ביצירתיות האבודה
בתהליך מסודר שלוקח 12 שבועות.
תאמינו לי, רק ‘תהליך מסודר’ ו’יצירתיות’ אחד ליד השני יכולים לגרום לי לצמרמורת.
אז קניתי.
מה יש שם?
2 כלים מרכזיים, שאמורים לעשות לנו את זה:
א. כתיבה אינטואיטיבית, מתוך התת מודע, וחסרת תכלית של דפי בוקר, כל בוקר. פשוט לכתוב למלא 3 עמודים ברצף של זרם התודעה, מה שעולה וצף ומרגיש וחושב, בלי תכנון או מתודה.
ב. יציאה ל בילוי-אמן*פעם אחת בשבוע. זה אומר לעשות משהו שנהנים ממנו, שלא קשור לשום מחויבות אחרת בחיים, ולבד עם עצמך.
זה עבד לי.
כן. צמרמורת.
אני ממליצה.
תנסו בבית, ועדיף לעשות את התהליך עם הספר, ולא לבד.
***
ועכשיו לפרדוקס –
במה לדעתכם יותר קשה לעמוד, בכתיבה כל בוקר או בבילוי פעם בשבוע במשהו נחמד?
למרבה ההפתעה דווקא את היציאה הקלילה לבילוי
שלוקחת פחות זמן, ודורשת פחות מאמץ
רובינו מזניחים.
לא מפרגנים לעצמינו.
לא מקדישים לה את הזמן הרצוי.
מסקנות?
שוטו >
(רק מזכירה שהבטחתי פרדוקס עצוב)
