היום כעסתי על לקוחה בטלפון.
נשמע כמו פתיחה של טרגדיה שיווקית
וזה באמת היה לא נעים.
הבחורה לא הייתה לגמרי אשמה,
היא עובדת בארגון גדול, אולי גדול מדי,
שהתקציבאית שלו סגרה איתי על עבודה ספציפית:
מינימלית, במחיר נמוך יחסית, כדי שלא להעיק על תקציב הארגון.
בדקתי, תמחרתי, סגרנו.
ואז הגיעה העובדת מולה הייתי צריכה לעבוד.
היא רצתה תוצרים מושלמים, תמיכה לאורך כל הדרך, סבבי תיקונים ללא הגבלה, שיחות טלפון לבירור ועדכון, והרבה התחשבשות.
אף אחד מהדברים הללו לא היתה מתומחר.
אז עשינו תיאום צפיות פעם ראשונה, ופעם שניה, ואחר כך גם הלכתי קצת לקראת, עשיתי ג’סטות, ועדכנתי שזה ג’סטה.
אבל זה לא השביע את רצונה הרעב למשהו אחר לגמרי ממה שהתקציב של הארגון שלה מאפשר.
ואחרי שורה של מחוות מצידי
ושורה של בקשות מצידה ליותר מזה
נשברתי,
וכעסתי.
אני. כעסתי. על לקוחה.
וואהייייי!
מסקנה? כן יש!
שיחה מקדימה לפני שליחת הצעת מחיר עם מי שאיתו נעבוד
היא לא רק שיווק מקומי כדי שהוא יסגור איתנו.
היא תיאום ציפיות לגבי טיב וצורת העבודה, והאם מתאים לנו לעבוד בכלל ביחד
היא שיווק לטווח רחוק, ובנייה של מוניטין!
כעסתם פעם על לקוח? שתפו במסקנות
