אם גם אתם, כמוני, עוקבים בדבקות אחרי פוסטים של כותבים גאונים
אולי גם אתם עליתם על זה
נכון הפוסט הזה ש—
כותב גאון מספר פתאום, שבעצם היום אין לו מה לכתוב, ושהוא, אשכרה, נתקל במחסום כתיבה כזה, של מח שמתייבש מול הדף
—- זה תמיד הפוסט הכי הכי מעניין?
חשבתם למה זה?
- אנחנו מתחברים לכנות. בפוסט מהסוג הזה הכותב מדבר מתוך החוויה ממנה הוא נחת על הדף בלי לנסות להתייפייף. קנינו.
- אנחנו מעריכים ענווה. כשהכותב לא מתנשא, הוא מביא ענווה. ואנחנו אוהבים ענווה בתנאי שהיא מיוצגת באומץ (כי אם לא, זו לא ענווה, זה סתם פחד).
- עושה לנו טוב שאנשים מסביב דפוקים כמונו. לא סופרמנים, לא על אנושיים. סתם בני אדם. אנחנו מתחברים לחולשות אנושיות, יותר מלסטטוסים מושלמים
משהו מתוך זה, אנחנו וודאי יכולים לקחת. גם אם יש לנו מה לכתוב.
*כתבתם כלום? לפחות תגישו את זה מעוצב*
מחלקת הגרפיקה אצלי מתרחבת עם עוד מעצבת מוכשרת, עכשיו אנחנו מחפשים את החיבורים ללקוחות המתאימים. אם אתם עובדים בחברה או מכירים ארגון שצריך עבודות גרפיקה לעיתים קרובות, בריטיינר חודשי או במחירון משתלם, יש לנו מה לדבר 🙂
